דבר תורה: לך לך תשס"ז - שירה רוזנשיין

שבת שלום. אני מקדישה את דברי היום לזכר אמי Anna Shure Simon

כפי שדב הזכיר בשבת שעברה, רב יונתן סקס מלמד שספר בראשית מתחיל בארבעה סיפורים:  אדם וחוה, קין והבל, נח, ומגדל בבל.  רב סקס מדגיש שהסיפורים האלה מספרים על כשלון בני אדם בארבע פנים של האחראיות. 

אני רוצה להסתכל על ארבעת הסיפורים מזווית אחרת – כארבע קירות הכלא של המצב האנושי.  לבני אדם החיים הם לא נוחים.  זאת כיוון שמחד גיסא, אנו בני האדם זקוקים לא רק למחיה ולהגנה אלא גם למשמעות בחיים.  בלי לראות את עצמנו קשורים למשהו מעל ומעבר לעצמנו, אנחנו לא חיים אלא רק שורדים.  ומאידך גיסא, אנו מודעים למגבלות שעלולות להכשיל אותנו בחיפושינו אחר משמעות החחים.  אנו צמאים למשמעות, ואנו יודעים שאולי לא נמצא אותה.  ולכן כולנו, בהיותינו בני אדם, חיים תחת איום הייאוש.  

בואו נפרט:  בסיפור של אדם וחוה, המוות מגיע ושם קץ לשאיפת האדם לחיי נצח.    אולי איננו חשובים יותר מענן כלה, מצל עובר? 

אז אולי משמעות החיים תבוא מאהבה?  בסיפור קין והבל, שאיפת האדם לאהבה ולאחווה מושלמת מתרסקת. 

סיפור נח מספר על איום והרס (כמעט) של כל חי.  עכשיו לא רק סוף האדם היחיד הוא וודאי, אלא גם סוף האנושות כולו עולה כאפשרות.  אולי כל החיים בכדור הארץ הם גם רק צל עובר?!  אם כן על אחת כמה וכמה שאף אחד מאתנו לא יחשוב עצמו חשוב ומשמעותי!

כמובן ה' מבטיח לא להרוס את העולם.   אולי אפשר למצוא משמעות החיים בזה שנוכל לראות את עצמנו כטיפה הנהר החיים שזורם לעבר האין-סוף? 

אבל בסיפור הבא, סיפור מגדל בבל, מתברר שגם דרך זו היא מבוי סתום.

בסוף הסיפור בני האדם נבדלים לעמים נפרדים, מדברים שפות בלתי מובנות אחד לשני, בעלי תרבויות שונות, ותפישות עולם שונות.  אף אחד אינו מסוגל להזדהות באופן מלא עם האנושות כולה כי אין חיה כזאת "האנוש" הכללי.    נוסף לזה—עמים או קבוצות מתחרים, מאיימים, נלחמים זה עם זה, ולפעמים אפילו מחסלים אחד את השני.  כך שמטבע הדברים אף אחד אינו יכול לסמוך בביטחון מלא  על המשך אין-סופי לקבוצה שלו.  ולכן גם זו לא יכול להיות מקור משמעות החיים.   

קירות הכלא נסגרים:   אין חיי נצח ליחיד.  אין אפשרות של הרמוניה מושלמת בין אדם לחברו.  אמנם הרס כללי הוצא מן התמונה, אבל משמעות מבוססת על הזדהות עם  האנושות כולה או עם קבוצה מסוימת נכשלת. 

סיפור אברהם בא כמענה לארבעת הסיפורים האלה.  איך?

אברהם מוצא דלת החוצה מכלא של חוסר-המשמעות.  הדלת היא הברית בינו לבין האלוהים.  

שימו לב שאברהם הוא לא הבן-אדם הראשון שהאלוהים מדבר אליו, ולא הראשון שאליו האלוהים מבטיח לו הבטחות.  הוא אפילו לא הראשון שהאלוהים כורת אתו ברית – זה היה נח.

מהו כוחו של ברית?  מה מאפיין ברית לאומת, למשל, הבטחה? 

  כי הרי אברהם קיבל הבטחות רבות מה' לפני הברית.  ובכל זאת אברהם מתייאש ושואל:  במה אדע כי אירשנה??

נראה לי כי ההבדל בין ברית לבין הבטחה, לפחות אצל אברהם ונח, הוא אות.  ברית היא הבטחה לגבי העתיד מלווה באות. 

אז מה זה אות? אות היא  סימן.  משהו שמצביע מעבר לעצמו לכיוון משהו אחר, שמפנה את העיניים או את המחשבה או את הדמיון אל עתיד מובטח.  אות היא דבר שלא רק קיים אלא גם מתכוון.  אות נושאת משמעות. 

In English we can say an ote is a sign, it signifies.  It is something that is a bearer of meaning.

ברית היא הבטחה שקושרת את ההווה לעתיד.  האותות שקיבלו מאפשרות לנח ולאברהם לקרוא את העתיד מתוך ההווה. 

ברית מחייבת את מי שמשתתף בה לעשות משהו:  לקרוא!  לקרוא את האות, זאת אומרת לראות שהאות היא בעלת משמעות ולנסות לפרש אותה. 

האות שניתן לנח היה דבר יפה ביותר, צבעוני , שמימי, שקוף , וחולף ביותר.  עד שרואים קשת בענן וקורים לכולם לבוא לראות, היא נעלמת.   קשה לקרוא קשת.  אולי יש קשר בין עובדה זו לבין הייאוש שנח נקלע אליו בסוף חייו.

  האותות שניתנו לאברהם, לאומת זאת, הם ההפך משמימי ושקוף – הם בשר ודם ממש:  בשר ודם של הברית בין הבתרים ובשרו ודמו שלו של אברהם עצמו בברית מילה.  לא בשמים היא!  דרכו החוצה מן הכלא מוביל דרך גופו, דרך חייו במובן הכי קונקרטי של המילה.  האותות האלה מצביעים אל עתיד שמתחיל בתוך המחייה (הצאן) שלו ומתוך גופו ומתוך גופם של ילדיו. 

דרכו החוצה של אברהם היא:  קריאת הסימנים הניתנים בתוך עצמו ובתוך חייו. 

לנח ניתן אות שהצביע על משמעות חיים מעבר לחייו.  מה לאברהם ניתן דרך לקרוא את המשמעות שנובעת מתוך חייו עצמם. וזוהי דרך שעליה כתוב:  דרכיה דרכי נעם וכל נתיבותיה שלום.