לזכר אבי שאול נחמיה בן צבי זלבסקי
שהלך לעולמו ב' תשרי -ראש השנה תשס"ז
קדיש ומקורותיו
בשנה שעברה אמרתי קדיש (בדרך כלל שלוש פעמים ביום) במניין וכך מצאתי את עצמי שואל ובודק מהו הקדיש הנוסחים שונים שלו ומה תכנה של תפילה זו?
הקדיש כפי שהרב שטינזלץ מציין בספר על הסידור קיים בכמה סוגים: חצי קדיש וקדיש שלם (בין קטעי תפילות), קדיש לסיום מסכת וקדיש יתום וכן קיימים נוסחים שונים של הקדיש לפי העדות השונות.
הקדיש לדעתי הוא התפילה הנפוצה והנאמרת ביותר- בתפילת שחרית בלבד נאמרים כשבעה-שמונה קדישים שונים. אני רוצה להתמקד בקדיש יתום.
מתי החל המנהג לומר קדיש על קרוב שמת?
המנהג לומר קדיש על הורים שנפטרו מקורו לדעת ישראל מ.תא שמע בסיפור (מן המדרש) על רבי עקיבא שהלך בבית קברות ופגש לא עלינו במישהו חסר מנוחה שהתברר כמת. הוא אמר לו שאם יאמרו אחריו אמן יהא שמא רבה יוכל לתקן את נשמתו ולהציל אותו ממצבו הנחות.
רבי עקיבא חיפש אחרי בנו שהתברר כרשע לא קטן, לאחר עבודה מאומצת החזירו בתשובה, והעמידו לפני הקהל והבן אמר ברכו את ה' המבורך, וקהל ענה יהא שמיה רבה מבורך.
הנוסח כאן שונה ממה שאנו אומרים וכולל גם את ברכו, אך דומה בציטוט "יהא שמיה רבה מבורך"
תחילת אמירת הקדיש לזכר המת היא לדעתו באשכנז-צרפת במחצית הראשונה של המאה הי"ב.
בתחילה אמרו זאת בתפילת מעריב של מוצ"ש וכתחליף לאמירת ברכו שהיא במקור אמירה של יתומים בין גדולים ובין קטנים.
בספרד מקובל היה כנראה שקטן יתום עובר לפני התיבה במוצאי שבת, אנו יודעים זאת משאלה שהופנתה לר' יצחק די ליאון ואשר ביקש לבטל מנהג זה.
הקדיש היה חלק מהתפילה סמוך לברכו, בסידורים ישנים אמנם רואים שהקהל אומר "יהא שמיה רבה מבורך.." לאחר שהחזן אומר ברכו. מנהג זה בוטל לאחר שהקדיש שלפני ברכו מחליף אותו.
יום טוב ליפמן שחי במאה ה-15 כותב:
"שנותנים צדקה בעד המתים ומתפללים עליהם, דוגמת קדיש וברכו שאומרים היתומים בשביל אבותיהם, וזכות האב מועיל לבן ומכל שכן שזכות הבן מועיל לאב כי האב סיבת הבן וציוה לו ולזרעו על הטוב"
בסיכום: (גרעין) הקדיש החל כבר בתקופת התלמוד אבל לא בנוסח שלנו אלא באמירת ברכו ויהא שמיה רבה מבורך ורק לאחר מכן המשיך להתגבש עד שהגיע לנוסח שלנו בימי הביניים, אך יתכן שהיה קיים גם מאות שנים לפני כן.
"יתגדל ויתקדש שמיה רבה"
המשפט הזה הוא הגרעין של הקדיש. הוא מוזכר כבר בתלמוד. במסכת ברכות (דף ג') מסופר על רבי יוסי שנכנס לחורבה ושמע-
"בת קול שמנהמת כיונה ואומרת: אוי להם לבנים שבעוונותיהם החרבתי את ביתי ושרפתי את היכלי והגליתים לבין האומות"
בהמשך כשנשאל מה סיפר לו אליהו בחורבה ענה:
"בשעה שישראל נכנסין לבתי כנסיות ולבתי מדרשות ועונין יהא שמיה הגדול מבורך, הקב"ה מנענע בראשו ואומר אשרי המלך שמקלסין אותו בביתו. כך מה לו לאב שהגלה את בניו ואוי להם לבנים שגלו מעל שולחן אביהם"
ההקשר של המשפט " יהא שמיה הגדול מבורך" הוא של חורבן.
הכניסה לחורבה מבטאת את החורבן והמשבר שמתבטא גם בארץ ובישובה אך גם בנסיגה בשמו ובכבודו של הא-ל. אמירת המשפט " יהא שמיה רבה מבורך" בבתי כנסת ומדרש מבטאת את השאיפה לתיקון. בית כנגד חורבה-תפילה מול חורבן, ואת השאיפה לגאולה באמצעות שמו של ה' שיגדל.כנראה בשל כך יש הסבורים שהרקע לקדיש או למשפט זה שאינו אלא גרעין הקדיש הוא חורבן הבית השני.
יש מתח פנימי בין שמו הגדול ובין הבקשה "יתגדל", אם שמו גדול מדוע הוא צריך להתגדל? האם שמו בצרה שאנו מבקשים להגדיל ולחזק אותו?
כנראה בגלל זה אומר התוספות בברכות שהמשפט הנכון אינו יהא שמיה רבה (כפי שמופיע במחזור ויטרי) שמשמעו יהיה שמו גדול, אלא כפי שאנחנו אומרים: "יהא שמה רבה מבורך..." שמשמעו ברכה לשמו הגדול כבר, אך בכל זאת אנו אומרים "יתגדל ויתקדש" כלומר אנו כן מבקשים להגדילו ולהעצים את שם הא-ל, בנוסף נשאלת השאלה:מה הקשר בין זה לבין קדיש על אדם שנפטר?
כשאדם מת, יש בכך משום פגיעה בשלמות.בכמה רמות:
א. פגיעה במה שיכל לעשות ולחוות בחייו, ולא יוכל.
ב. פגיעה בקהילה או בעם כולו, שנגרע ממנו אדם שיכל להוסיף לכלל, ודרך כך פגיעה בשמו של האל שהרי ישראל הם עדי ה' בעולם.
כך שיש קשר בין מצב החורבן הכללי ובין המוות הפרטי של כל אדם.
לשון הקדיש מתיחסת בחלקים רבים שלה לשמו של ה' ולתפילה להחזרת שמו לגדלותו.
שלום והחיים הטובים
נושא נוסף הקושר את הקדיש לחיים ומוות הוא המשפט "בחייכון וביומיכון ובחיי דכל ישראל"
האדם מבקש שמלכות ה' תתגשם בעולם הזה ובחיים האלה הנוכחיים, של העם שקיים כעת.
שלום מן השמיים וחיים הם בקשות אנושיות לחיים שקטים ושלווים בעולם.
המוות מהווה סתירה לבקשה זו. ככלל יש הרגשה שעולה מנוסח הקדיש שהמוות מהווה פגיעה בשלמות שיכולה להווצר בעולם הזה, יתכן שהשלום קשור בעובדה שההפך שלו המלחמה מקצרת את חיי האדם, והשאיפה של האדם אינה אלא לשלום שיכון בעולם, וכמובן שהוא חלק מהשלום הכולל שיבוא לעתיד לבוא.
במובן הזה "חיים" נכון בעיני מהנוסח "חיים טובים" שכן הוא מדגיש את התפילה לחיים בניגוד למוות ולא מתייחס לאיכות החיים.
בסיכום, הקדיש אינו אלא תפילה לשלמות לשלום ולחיים בעולמנו הקטן והמסוכסך, השלום במרומים שאנחנו מקוים שישפיע על השלום באזורנו אך גם על השלום הכולל בעולם כולו.