שבת שלום

כתוב בספר דברים:

הַנִּסְתָּרֹת לַה' אֱלֹ-הֵינוּ וְהַנִּגְלֹת לָנוּ וּלְבָנֵינוּ עַד עוֹלָם לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת:

מהן הנסתרות והנגלות?

בגמרא, מסכת מגילה ג., מובאת ברייתא:

א"ר ירמיה ואיתימא רבי חייא בר אבא... תרגום של נביאים יונתן בן עוזיאל אמרו מפי חגי זכריה ומלאכי. ונזדעזעה ארץ ישראל ארבע מאות פרסה על ארבע מאות פרסה. יצתה בת קול ואמרה 'מי הוא זה שגילה סתריי לבני אדם?' עמד יונתן בן עוזיאל על רגליו ואמר, 'אני הוא שגליתי סתריך לבני אדם. גלוי וידוע לפניך שלא לכבודי עשיתי ולא לכבוד בית אבא אלא לכבודך עשיתי שלא ירבו מחלוקת בישראל. ועוד ביקש לגלות תרגום של כתובים. יצתה בת קול ואמרה לו, ,דייך!' מ"ט? משום דאית ביה קץ משיח.

דברי נבואה בענייני הקץ, מהלך ההיסטוריה, הבטחות לעתיד – על אף שנאמרו ונכתבו – אינם "התגלות" אלא נסתרות. מוטב מחלוקת מאשר בהירות מזויפת.  מוטב אף לא לעסוק בהם כלל.

אם כן למה נאמרו? משל לתפילין: קופסה שחורהת שיש בתוכה דבר כתוב, בעל משמעות, אך לא לנו לקרוא אותו. כך מהלך היסטוריה  הוא קופסה שחורה שיש בתוכה משמעות, אך היא נשארת נסתרת.

אין בה שום נפקא מינא להלכה, להתנהגותנו. הנסתרות לה’

מהן הנגלות שהם לנו לבנינו?

כפי שאומר יעקב לעשו

עַל כֵּן רָאִיתִי פָנֶיךָ כִּרְאֹת פְּנֵי אֱל-ֹהִים

פני אדם אחר נגלות לנו כצלם אלקים.

לכן אמרו חז"ל במקומות רבים כי דרך ארץ קדמה לתורה כ"ו דורות: מהיות אדם לאדם חייב הוא לנהוג באדם אחר כצלם אלקים. זה גלוי. לזה יש נפקא מינא בכל רגע נתון.

כך בחיי אברהם אבינו:

כאשר נמסרה לו הבטחה על העתיד, בברית בין הביתרים, כתוב:

אֵימָה חֲשֵׁכָה גְדֹלָה נֹפֶלֶת עָלָיו

יש ההבטחה, אך משמעותה נשארת "עלטה" –  חושך: נסתרות

אכן נאמר לאברהם:

 "לֶךְ לְךָ ... אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ "

והוא מקיים את המצווה.

אך כל מה שהוא עושה בארץ, הוא עושה על פי הנגלות, החובה לאדם, ולא לפי הנסתרות.

כך בריב הידוע בין רועי לוט לרועי אברהם, כפי שמסופר בבראשית רבה: רועי לוט נותנים לבהמותיהם לאכול בשדותיהם של אחרים, כי לאברהם הובטחה הארץ ולוט כנראה היורש;

רועי אברהם מקשים: הותר הגזל?

כך גם בהכנסת אורחים:

בתחילת פרשת וירא, אנחנו הקוראים  יודעים ששלושת האנשים הם מלאכים, אך אברהם לא יודע. הם זרים – אם תרצו - ערלים. בפסקה הקודמת אברהם מל בני ביתו. שלושת האנשים הם לא בני ביתו.  לא בני ברית הוא זוכה להתגלות כי הוא מכניס אותם לאוהלו.

בסוף אותו פרק, מחליט הקב"ה לגלות לאברהם את אשר יעשה לסדום. מדוע ה' רואה חובה לגלות את הדבר לאברהם?

בבראשית רבה מובאות דעות שונות. ובסוף מובאת דעת הרבים, החכמים:

רבנין א' כבר קראתיו אביהן כי אב המון גוים נתתיך (בר' יז ה). דנין את בן חוץ מדעתו שלאב? ... דינה שלסדום איני מגלה לו?

האחריות של אברהם לאנושות היא אוניברסלית, נוגעת לבני סדום כפי שנוגעת לבניו הביולוגים. ואברהם אכן עומד בניסיון והופך סניגורם של בני סדום.

ובכן, בתחילת פרשתנו, אברהם זקוק לאחוזת קבר.

מבקש שאנשי חברון יפגישו אותו עם בעל השדה שהוא מבקש לרכוש:

וּפִגְעוּ לִי בְּעֶפְרוֹן בֶּן צֹחַר: וְיִתֶּן לִי אֶת מְעָרַת הַמַּכְפֵּלָה אֲשֶׁר לוֹ אֲשֶׁר בִּקְצֵה שָׂדֵהוּ בְּכֶסֶף מָלֵא...:

לא פעם שמעתי תהיות מפי דרשנים בני זמננו על הדו-שיח שמתפתח. לאברהם הובטחה הארץ – מדוע קורא לעצמו "גר ותושב"?

אך הנסתרות לה'. לאברהם ובניו – הנגלות, החובה הגלויה והידועה לבני אדם.

פשט הכתוב אינו שאברהם קנה את שדה והוא נרשם באיזה טאבו מטה-היסטורי כרכוש פרטי של כל היהודי וכל המרבה בתביעות לקרקע הרי זה משובח.

פשט הכתוב הוא שעל אף ההבטחה – כשאבררם זקוק לשדה, הוא לא לוקח אותו, לא מתיישב אליו באופן פיראטי, לא כובש ולא מצטט הבטחה אלוהית, אלא מקיים כל פרט ופרט בדין האזרחי המקומי.

דבר כל כך פשוט ומובן שאלולי התקלקלו הדורות לא היה צורך לאומרו.

מה השכר שנוטל אברהם?

וַיִּגְוַע וַיָּמָת אַבְרָהָם בְּשֵׂיבָה טוֹבָה... וַיִּקְבְּרוּ אֹתוֹ יִצְחָק וְיִשְׁמָעֵאל בָּנָיו.

בזכות מעשיו הוא אכן אב המון עמים. ובזכותו בניו מתפייסים, פונים זה אל זה ולאור מעשיו רואים כל אחד בפני אחיו את פני האלוהים.  נגלות ולא נסתרות

יהי רצון שנזכה לנהוג כאברהם אבינו.