בס"ד

שבת שלום,

את הדרשה הזאת אני מקדישה לאמא ע"ה.

פרשת "עקב" מתבססת על שלושה נושאים חשובים:  עבודת ה' ועבודה זרה;  שכר ועונש; וארץ ישראל.

נושאים אלה מתקשרים זה לזה לעיתים קרובות.  אם עובדים את ה', מקבלים שכר; אם לא עובדים את ה', וכל שכן אם עובדים עבודה זרה,  מקבלים עונש;  השכר והעונש קשורים בארץ ישראל.

עבודת ה' המתוארת בפרשת "עקב" היא על מנת לקבל שכר ולהימנע מקבלת עונש, ולא מתוך אהבת ה'.  עבודה זו אינה עדיפה, אם כי אינה פסולה.  היא נקראת עבודה שלא לשמה.  בניגוד לה יש עבודה לשמה, שהיא מתוך אהבת ה' האמיתית. 

כדי להסביר את ההבדל בין עבודה לשמה לבין עבודה שלא לשמה, אביא משל של הרמב"ם (מתוך פירושו למשנת מסכת סנהדרין, פרק "חלק").  שיניתי פה ושם את פרטי המשל כדי לסבר את האוזן בת זמננו.  והנה המשל:

נניח שנערה צעירה הוכנסה אצל מחנך ללמוד התורה, וזאת טובה גדולה לה, בגלל מה שיגיע אליה מן השלמות.  אלא שהיא, מחמת גילה הצעיר וחוסר דעתה, לא תבין ערך אותו הטוב, ולא מה שיביא לה מן השלמות.  והנה, ההכרח מביא את המלמד – שהוא מושלם ממנה – לזרזה על הלימוד בדבר החביב עליה, מחמת גילה הצעיר, ויאמר לה: "למדי ואתן לך סוכרייה מחליפה צבעים או מסטיק, או אתן לך ארטיק!"  ואז תלמד ותשתדל לא לעצם הלימוד – לפי שאינה יודעת לזה ערך – אלא כדי להשיג אותו דבר האוכל. ואכילת אותו מאכל אצלה יותר חשובה מן הלימוד ויותר טובה, בלי ספק.  ולפיכך, חושבת היא את הלימוד עמל ויגיעה שהיא עמלה בהם, כדי שתשיג, באותו העמל, אותה המטרה החביבה עליה, והיא סוכרייה מחליפה צבעים או ארטיק.  וכאשר גדלה, ונתחזק שכלה, ונעשה קל בעיניה אותו הדבר שהייתה מחשיבה אותו מקודם, וחזרה להעריך דברים אחרים, משדלים אותה באותו הדבר היותר חשוב בעיניה, ויאמר לה מלמדה: "למדי ואקנה לך אייפוד נאנו, או פלאפון דיגיטלי או !MP3 "  וגם אז תשתדל לא לעצם הלימוד אלא לאותו האייפוד, כי אותו המכשיר אצלה יותר חשוב מן הלימוד, והוא תכלית הלימוד. וכאשר תהיה דעתה יותר שלמה ויקל בעיניה הדבר הזה, משדלים אותה במשהו יותר מזה, ויאמר לה מלמדה:  "למדי פרשה זו או פרק זה ונעשה לך מסיבת בת מצווה מפוארת!"  וגם אז תלמד ותשתדל לזכות לאותה המסיבה, והמסיבה אצלה יותר נכבדת מן הלימוד, לפי שתכלית הלימוד אצלה אז היא המסיבה שהובטחה לה. וכאשר תהיה בעלת הכרה יותר, ויקל בעיניה גם דבר זה, ותדע שהוא דבר פחות ערך, משדלים אותה במשהו יותר חשוב מזה ואומרים לה:  "למדי כדי שתהיי שרת חינוך או נשיאה!  יכבדוך בני אדם ויעמדו בפנייך ויקיימו דברייך ויגדל שמך בחייך ועד מותך!" ...וכל זה מגונה, אלא שצריכים לכך מחמת קלות דעת הנערה שעושה תכלית הלימוד דבר אחר חוץ מן הלימוד... וזהו אצל חכמים שלא לשמה, כלומר שהיא מקיימת את המצוות ועושה אותן  לא למען אותו דבר עצמו אלא למען דבר אחר.

עשיית המצוות שלא לשמן אינה רצויה כל כך, ועל כך אומר הרמב"ם: "וכל זה מגונה".  ולמה מגונה?  כי "...אין תכלית האמת אלא לדעת שהוא אמת, והמצוות אמת, ולכן תכליתם קיומם."

אבל פרשת "עקב" עוסקת במצוות שלא לשמן.  המצוות מוזכרות בפרשה כשלידן  השכר על קיומן,  ולפעמים גם העונש על אי-קיומן.  אפילו שם הפרשה מרמז לכך שהפרשה עוסקת בשכר על קיום מצוות:  אחד מפירושי המילה "עקב" הוא "שכר".  אנו יודעים זאת מתהילים מזמור י"ט, שם נאמר "יִרְאַת ה' טְהוֹרָה – עוֹמֶדֶת לָעַד; מִשְׁפְּטֵי-ה' אֱמֶת, צָדְקוּ יַחְדָּו.  הַנֶּחֱמָדִים מִזָּהָב וּמִפַּז רָב, וּמְתוּקִים מִדְּבַשׁ וְנֹפֶת צוּפִים.  גַּם-עַבְדְּךָ נִזְהָר בָּהֶם; בְּשָׁמְרָם, עֵקֶב רָב."   "עקב" פירושו, אפוא, "שכר".  

בפרשה מוזכרת כמה פעמים המילה "למען" כהקדמה לשכר שנקבל אם נקיים מצווה כלשהי.  למשל, "וּכְתַבְתָּם עַל-מְזוּזוֹת בֵּיתֶךָ וּבִשְׁעָרֶיךָ. לְמַעַן יִרְבּוּ יְמֵיכֶם, וִימֵי בְנֵיכֶם, עַל הָאֲדָמָה..." וכו'.  (דברים יא,20-21)   דוגמא אחרת:  "כָּל-הַמִּצְוָה, אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם תִּשְׁמְרוּן לַעֲשׂוֹת.  לְמַעַן תִּחְיוּן וּרְבִיתֶם וּבָאתֶם וִירִשְׁתֶּם אֶת-הָאָרֶץ...." (שם ח,1) אלו גם שתי דוגמות מיני רבות לקשר שבין שכר ועונש לבין ארץ-ישראל:  נוכל לחיות בא"י כעם רק אם נקיים את המצוות.  מוזכרים גם עונשים:  לדוגמא, "וְהָיָה אִם-שָׁכֹחַ תִּשְׁכַּח אֶת-ה' אֱלֹהֶיךָ...הַעִדֹתִי בָכֶם הַיּוֹם כִּי אָבֹד תֹּאבֵדוּן." (שם ח,19)

איך יתכן שפרשה שלמה מוקדשת לעבודת ה' שלא לשמה, כשאין היא אפילו סוג העבודה הרצוי?  התשובה היא שכדי להגיע לעבודת ה' לשמה, צריך להתחיל מעבודת ה' שלא לשמה.  לפעמים אי אפשר להתחיל בדבר הטוב ביותר, אלא יש להתחיל בדבר פחות ממנו.  כדי להסביר טוב יותר את הקשר בין "לשמה" לבין "לא לשמה", אביא דוגמא אשר ניסח ישעיהו ליבוביץ בספרו  שבע שנים של שיחות על פרשת השבוע:  ההבדל בין "לשמה" לבין "לא לשמה" הוא מקביל, במידה רבה, להבדל בין "ואהבת", שהיא הפרשייה הראשונה ב"קריאת שמע", ואותה קראנו לפני שבוע, לבין "והיה אם שמוע", שהיא הפרשייה השנייה ב"קריאת שמע", ואותה אנו קוראים היום.  הפרשיות דומות, ואף יש כמה פסוקים זהים ביניהן.  שתי הפרשיות עוסקות במצוות אהבת ה'.  אלא שבפרשיית "ואהבת" אין זכר של שכר ועונש; ואילו בפרשיית "והיה אם שמע" נוספו השכר שנקבל אם נאהב את ה', והעונש אם לאו.  במילים אחרות, פרשיית "ואהבת" דורשת מאיתנו עבודת ה' באהבה, ואילו "והיה אם שמוע" מאפשרת לנו לעבוד את ה' גם לא בהכרח מתוך אהבה.  לבסוף אנו קוראים את שתי הפרשיות ביחד בקריאת שמע, וזאת משום ששתיהן נחוצות, ומשלימות זו את זו.

כמו שאמרתי, אי אפשר להתחיל מהטוב ביותר אלא יש להתחיל מהפחות ממנו, ובתהליך הדרגתי לעלות בסולם הטוב: שמירת המצוות, ואהבת ה' והבריות.  תינוקת אינה יכולה לקבל מיד עול מצוות; עליה להתחיל במצוות קלות ומועטות.  לאורך 12 שנים, היא מתכוננת ליום בו תוכל לקבל על עצמה את עול המצוות כולן.  ואפילו אז, הדרך עוד ארוכה עד לשלמות.

לפני סיום הייתי רוצה להודות לכל בני משפחתי, לאלה שבאו מרחוק ומקרוב כדי לחלוק איתי את שמחתי, לדודים ולדודות שסובבים אותי כאן בחום ובאהבה, בנות דודי ובני דודי שהם כאחים וכאחיות לי; ובמיוחד מודה אני לדוד ז'ואל אשר לימד את קריאת התורה וטעמיה, ולחבורתי שירה וגילי ברק אשר עזרו לי לכתוב דרשה. 

I would like to thank Grandma, Aunt Susie, Uncle Ricardo, cousin Ben, and Fritz and Phyllis for coming to celebrate with me my bat mitsva.  Je voudrais remercier ma tante Evelyne, mon oncle Pierrot et mes cousins David et Noëmi pour être venu fêter avec moi ma bat mitsva.

אך מעל לכל, אני רוצה להודות לאמא, שתכננה את חגיגת בת-המצווה שלי על כל פרטיה.  אמא רצתה בכל מאדה להיות איתנו בחגיגה שלי, וגם אם היא לא זכתה, הריהי קיימת איתי חזק בליבי, וממלאת את לב כולנו בנוכחותה האוהבת.  אני רוצה להודות לאבא, שלמרות הקשיים, הכאב והעומס, הצליח לארגן לי חגיגת בת מצווה נהדרת!